ניסוי קטן: הקבוצה השלישית

אנחנו רגילים לחשוב על אנשים דרך הקבוצות שמפרידות בינינו.

הנהלה ועובדים

מורים והורים

צוות א וצוות ב

אבל רובנו שייכים ליותר מקבוצה אחת.

בחרו אדם שאתם נוטים לחשוב עליו בתור מישהו מ״הקבוצה השנייה״.

עכשיו נסו למצוא קבוצה שלישית, שאליה שניכם באמת שייכים.

לא משהו רחב כמו ״כולנו בני אדם״. משהו ממשי.

שני צוותים שמתמודדים עם אותו לקוח. הורים לילדים באותו גיל. אוהדים של קבוצות יריבות, שעדיין אוהבים את אותו משחק.

בפעם הבאה שתהיה לכם הזדמנות, נסו לפנות אליו דווקא דרך הדבר המשותף.

רק כדי לבדוק מה קורה כשהשיחה מתחילה מתוך ״אנחנו״ קצת אחר.

שימו לב גם לעצמכם: האם משהו השתנה בדרך שבה פניתם אליו?

במה שהרגשתם בנוח לבקש או להציע?

אולי לא ישתנה דבר. אולי הקבוצה המשותפת לא תהיה משמעותית מספיק.

אבל זאת בדיוק השאלה: האם הגבול בין ״אנחנו״ ל״הם״ הוא משהו שאנחנו בעיקר מזהים, או גם משהו שאנחנו בוחרים?